אם היה צריך למנות את אחת הארצות המרתקות בעולם, מרוקו הייתה מקבלת מקום של כבוד. לאורך כל טיול במרוקו נחשף המטייל למראות ונופים, טעמים, ריחות צבעים וצלילים שלא מן העולם הזה. נופי הר האטלס המושלג, ונאות המדבר שבסהרה, המשולבות עם ארכיטקטורה ספרדית ומוסלמית כאחת. בכל פינה במרוקו תתוודעו לאמנות מקומית מסורתית, ויחד עם התרבות הברברית, שבטי המדבר-הטוארג, ואף עם התרבות היהודית שבמרוקו, נוצר עושר מרתק ומדהים שהופך את מרוקו ליעד תיירותי מבוקש מאין כמוהו, והמבקרים בה מעידים על חוויה רב חושית שנשארת בזיכרון לאורך זמן רב.
סקירה היסטורית
במחצית השנייה של המאה ה-1 לפנה"ס הגיעו הרומאים למרוקו. הרומאים הקימו במרוקו את הפרובינציה "מאוריטניה טינגיטנה", שלא כללה את האזורים ההרריים והמדבריים, שם המשיכו העמים הילידים, הברברים, לחיות בחירות מלאה. בשנת 703 נכבשה מרוקו בידי הערבים ובעקבותיו התאסלמו הברברים. בשנת 781 נוסדה במרוקו השושלת הערבית הראשונה בראשות אידריס הראשון, ומרכז המלוכה נקבע בעיר פס שנוסדה זה מכבר.
בשנת 1061 קמה תנועה דתית שהטיפה לשמירת המוסר המוסלמי וחבריה היו הברברים הדרומיים שקראו לה "מוראביטון". חברי התנועה במרוקו בנו מבצרים, בהם חיו מאמינים-לוחמים ויצאו למלחמת קודש בהנהגת יוסוף אבן-תאשפין. בשנת 1069 בנו את העיר מרקש.
באמצע המאה ה-12 נכבשה מרוקו בידי ברברים שמקום בהרים שמול האטלס, שנקראו אל-מוואחידון ובראשם עמד עבד אל-מואמין. תנועה זו שלטה במרוקו עד שנת 1269, והיא אף הצליחה לכבוש את דרום ספרד. בשנת 1269 עלתה לשלטון שושלת חדשה, ששמה בני-מרין, אשר עמדה בראש מרוקו עד שנת 1472. תקופה זו מצטיינת בפריחה כלכלית ותרבותית כאחד. בשנת 1438 הבנה המלאח הראשון בפס, הוא הגטו היהודי. ממחצית המאה ה-17 שולטת במרוקו השושלת העלאווית, והיא בשלטון עד היום. בשנת 1682 הפך הסולטן השני של השושלת את העיר מקנס לעיר הבירה של מרוקו.
מרוקו הפכה למדינת חסות של צרפת עם חתימת "הסכם פס" ב-30 במרץ 1912. למרות זאת, חלק מצפון המדינה היה בשליטה ספרדית. ב-1956, עם קבלת העצמאות של צרפת, הפך הסולטן מוחמד החמישי ל-"מלך" ומרוקו הפכה לממלכה עצמאית. באותו זמן סופחה למרוקו טנג'יר שהייתה עד אז עיר בינלאומית.
בשנות ה-70 סופחה למרוקו סהרה המערבית, שהייתה תחת שלטון ספרדי עוד מהמאה ה-19.
יעדי טיול מרכזיים
טיול מאורגן במרוקו כולל טיולים במרקש ובפאס, לצד סיורים במדבר סהרה והרי האטלס.
מרקש: מרקש היא עיר מהסרטים, חיה ובועטת כמעט 24 שעות ביממה: משש בבוקר ועד ארבע חמש לפנות בוקר ביום המחרת. מרקש היא עיר מעניינת ביותר במרוקו, וטיול בסמטאות מרקש יוביל אתכם בין שווקים ססגוניים וגגות אדומים, בין עיר "המדינה" העתיקה, כמו בערים אחרות של מרוקו, לבין העיר החדשה, שרובה ככולה בנויה בסגנון צרפתי ולכן זכתה לכינוי "פאריס של מרוקו". מרקש היא בירתה המסחרית והמנהלית של דרום מרוקו, וחיים בה מעל למיליון תושבים.
מסגד כותובייה שנבנה לפני כ-800 שנים, הוא אחד מסמליה המרכזיים של העיר מרקש. המסגד, שנקרא על שם סוחרי הספרים שהתקבצו סביבו בשנים הראשונות להקמתו, נראה בבירור אף מחוץ למרקש.
כיכר גמע אל-פנע אין תייר המגיע למרקש ומוותר על חווית הכיכר, שמתחילה עם הגעת מוכרי המיץ והמים השכם בבוקר. לאחר מכן הופכת הכיכר לשוק, ולקראת שעות הצהריים מפנה השוק את מקומו לאינספור פעילויות: רקדנים, קוראים בכף יד, מציירי חינה ועוד ועוד. ככל שמתקדם היום נפתחים בכיכר גם דוכני אוכל לשמחת הנוכחים, ולקראת לילה יודעי הערבית המקומית יוכלו ליהנות גם מסיפורי צ'יזבט.
המלאח, הגטו היהודי – סמטאות קסומות של הגטו היהודי מושכים תיירים רבים, במיוחד מישראל המשתוקקים לראות בטיול במרוקו את המשקופים הנושאים עדיין מזוזות. במקום נותר עדיין בית כנסת ובית קברות יהודי, שניתן לראותו כחלק מהטיול המאורגן.
ארמון המלך – נבנה ב-1894, ועד היום מגיע אליו המלך לכמה חודשים בשנה, אז אסורה הכניסה לתיירים. בשאר הזמן יוכלו המבקרים בארמון המלך של מרוקו להתרשם מעבודות הפסיפס העדינות המעטרות את הקירות, התקרה והרצפה, וכן מהמזרקות והגינות.
בעיר המודרנית, יוכלו המטיילים במרקש שבמרוקו ליהנות מאינספור בתי קפה, חנויות וקניונים, ואף לצפות בריקודי בטן ולאכול כיד המלך.
העיר העתיקה של פאס היא מקום שבו עמד הזמן מלכת. בסמטאות העיר העתיקה הזו של מרוקו לא נכנסות מכוניות, אלא רק חמורים ופרדות. העיר העתיקה מחולקת לרבעים רבים, ובכל אחד מהם מסגד, בית ספר, מזרקה וחמאם. גרים בה כ-200 אלף איש, המסתובבים בין בתי מלאכה וסדנאות מסורתיים השומרים על מסורות המלאכה של מרוקו.
מרום תעופה מציעה ללקוחותיה המתכננים חופשות ונסיעות לחו"ל את החופשה המושלמת: מגוון טיסות, חבילות נופש וטיולים מאורגנים ליעדים ומדינות רבות מסביב לעולם: טיולים פרטיים, טיולים מאורגנים, טיולי משפחות, כרטיסי טיסה, דילים מבצעים ועוד כי מי לא רוצה קצת חופש לפעמים?